תרגיל קצר בדמיון מודרך.

לצורך התרגיל מומלץ לקחת מספר דקות.
בשל חיסרון של תרגיל כתוב, אני מציעה לקרוא פעם אחת, ואז לעצום עיניים ולדמיין את הכל שוב מהתחלה , הפעם כפי שעושים בדרך כלל בדמיון מודרך - בעיניים עצומות.
לנוחיתכם חילקתי את הטקסט לשניים - תרגיל למבוגרים, ותרגיל לנוער.

למבוגרים:
דמיינו את עצמכם שוכבים בשלווה במיטה שלכם, לאחר יום עבודה ארוך ומעייף. הבית שלו, כל הילדים כבר שכבו לישון, והמיטה נוחה, והשמיכה רכה. אח... איזו שלווה, איזו נחת, יש לכם בית יפה, השקעתם היטב לפי מאמר חז"ל שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם. אתם שוקעים אט אט אל תוך שינה מרגיעה.
לפתע, דפיקות בדלת, ואז הדלת נפרצת בכוח, חלונות נשברים בכל הבית ואל הדירה מכל כיוון פורצים יסמני"קים מגודלים, שחורי מדים, נושאים בידיהם אלות. יש לך חצי דקה לעוף מכאן מודיע לך המפקד, ומנפנף בידו בדף כלשהו. הילדים מתעוררים בבעתה, בוכים. אתם נגשים להרים את התינוק, להרגיע, אותו, אבל תוך רגע אחד מן היסמני"קים קורע את התינוק מידכם, ומנחית עליכם אלה, ואתם מוכים באכזריות, בעוד מזווית עיניכם אתם רואים כיצד ילדיכם נגררים באכזריות רבה.
ואז, ואז אתם מוצאים את עצמכם, לפני שהספקתם להבין בכלל מה קורה מחוץ לבית, לאחר שהוכיתם באכזריות, בעוד דחפורים מתחילים בהרס הבית על תכולתו. וכל שנותר לכם הוא לעמוד בחוץ, יחפים, בקור הנורא, ולנסות להרגיע את הילדים ולהבטיח נקמה.

נוער:
דמיינו את עצמכם שוכבים בשלווה במיטה שלכם, המיטה הנוחה והרכה שאתם רגילים אליה מילדות, עם השמיכה הרכה, ואולי אפילו הדובי שלכם עוד שם. הבית שלו, כולם כבר שכבו לישון. אח... כמה שאתם אוהבים את הבית הזה בו גדלתם, את החדר. כל חלומות הנעורים שלכם נמצאים פה בחדר, משתקפים מן הקירות. אתם שוקעים אט אט אל תוך שינה מרגיעה.
לפתע, דפיקות בדלת, ואז הדלת נפרצת בכוח, חלונות נשברים בכל הבית ואל הדירה מכל כיוון פורצים יסמני"קים מגודלים, שחורי מדים, נושאים בידיהם אלות. אתם יוצאים מתוך החדר, ורואים מפקד יס"מ עומד מול אביכם ומנפנף בידו בדף כלשהו. אימא שלכם נגשת להרים את התינוק, להרגיע, אותו, אבל תוך רגע אחד מן היסמני"קים קורע ממנה את התינוק. ואז אתם רואים אלה מונחתת עליה, בעוד כאב אז מגלה לכם שאלה נוספת הונחתה עליכם מגבכם, ואתם נגררים באכזריות רבה אל עבר היציאה. 
כולם מוצאים את עצמכם, לפני שהספקתם להבין בכלל מה קורה אתם מחוץ לבית, לאחר שהוכיתם באכזריות, בעוד דחפורים מתחילים בהרס הבית על תכולתו. ולכם נותר לעמוד בחוץ, יחפים, בקור הנורא, להבטיח נקמה ולנסות להרגיע את האחים הקטנים.

נו דמיינתם? ואני מתכוונת לממש דמיינתם? את עצמכם, הורים/ילדים, אחים, את הבית שלכם? מרגיש רע, נכון? חושבים אולי שאתם מבינים טיפ-טיפה יותר טוב את הגודל של הפשע הנורא הזה? את הזוועה שהלכה שם?
אז בלי להתייפף, התגובה האנושית ההגיונית והבסיסית ביותר לדבר שכזה היא לצעוק, למחות ולקלל. וכל אותם אנשים שרואים את הפשע הזה ולא צועקים, שמגנים את שמואל בן ישי על דבריו, ובכן.... האנשים אלו הם כמו אומות העולם ששתקו בזמן השואה. ורגע לפני שאתם מתקוממים אני לא מנסה להשוות את מה שהולך כאן לשואה, אלא רק להביא דוגמא קיצונית לשתיקה שלא במקומה.

ושמואל בן ישי? הוא כמו הילד מהמשל הידוע שצעק "המלך הוא עירום"  ותחשבו על זה, בסדר?

כתבתי את הדברים אחרי שנמאס לי לראות את גינוי, ועוד דרישה לגינוי, ועוד הוצאה של 'נוער הגבעות' מן הכלל, והכל מאנשי ימין. אולי במקום לגנות אותנו תגנו את ההרס?!

נ.ב
לכל מי ששאל וביקש, מאז שפתחתי את הבלוג הזה הספקתי להתחתן וגם נולד לי ילד מקסים שחייב שאימא תרים אותו כל פעם שאני מתיישבת לכתוב בבלוג, ולכן אני בוקשי מוצאת זמן לעדכן. אבל לאור הבקשות אני אשתדל לעדכן לעיתים קרובות יותר

לא עשבים שוטים

התרגלנו שמכים אותנו ובעצם לאף אחד לא אכפת, אז אנחנו מרימים ראש וממשיכים.
ביום ראשון האחרון התקיימה מעין הפגנה להריסת ביתו של המחבל שביצע את הפיגוע במרכז הרב. התאספו אנשים, המשטרה שלחה יס"מ להגן על ביתו של המחבל ועצרה יהודים שפויים שמבינים שהמצב פה פשוט מאוד לא נורמלי. אנשים שמבינים שבמצב שבו הממשלה מראה אוזלת יד, העם צריך לקום ולעשות את שלו. אבל לא יתכן שאויבים מוצהרים יגורו בארצנו ועוד יקבלו כסף מביטוח לאומי... היום שמעתי שח"כ אורלב אמר על ההפגנה שהיתה להריסת ביתו של המחבל ביום ראשון כי אלו עשבים שוטים.

אנחנו כבר התרגלנו.
התרגלנו להיות מוקעים, התקשורת והשמאל עושים את זה בלי סוף.
התרגלנו שההנהגה שלנו לא עומדת מאחורנו, אולי בגלל שהם בעצם בכלל לא ההנהגה שלנו.
התרגלנו כי גם בכפר דרום, חברון ועמונה שמענו דברים דומים.
התרגלנו שמכים אותנו ובעצם לאף אחד לא אכפת, אז אנחנו מרימים ראש וממשיכים.
התרגלנו שנציגי הציבור שלנו בכלל לא מייצגים אותנו.
התרגלנו גם שהם רק מדברים ובעצם לא עושים כלום חוץ מלדאוג לעצמם.

התרגלנו והתרגלנו, כ"כ התרגלנו עד שנמאס לנו.
נמאס לנו מההנהגה שמכרה אותנו בגוש קטיף ועמונה.
נמאס לנו אז עזבנו את ההנהגה הזאת, והיום יש לנו הנהגה חלופית, שהולכת איתנו בדרך שלנו.
נמאס לנו מהשקרים אז אנחנו הולכים עם האמת.
בפולטיקה כמו במתמטיקה, האחד שואב כוח ממספר האפסים שמאחוריו

נמאס לנו מדיבורים, אנחנו עושים, גם בלי ההנהגה המזוייפת שלנו בכנסת.
נמאס לנו לחכות, אז אנחנו ממשיכים קדימה בדרך לגאולה השלמה.

החבר'ה שם בהפגנה הם לא עשבים שוטים, אלו אנשי המעשה של היום, והמנהיגים של מחר.
אלו לא עשבים שוטים, זאת הרוח של הציבור.
אז אדון אורלב לפני שאתה קורא לנו עשבים שוטים, תעצור רגע ותסתכל מי בכלל נמצא מאחוריך. מזכיר לי משפט שנון שפעם שמעתי - "בפולטיקה כמו במתמטיקה, האחד שואב כוח ממספר האפסים שמאחוריו." ואל תקח את זה אישית זה נכון לגבי כל חברי הכנסת. כי בעצם העשבים השוטים הם לא אותם אנשים בהפגנה אלא 120 חברים שיושבים במקום הקר ביותר בעולם.

הפזורה הבדוואית ורשות השידור - סוף הסיפור

הגיעה אלי תגובה מרשות השידור:

שלום רב,

הנדון: פרסומות בעניין ישובי הפזורה הבדואית
בעקבות פנייתך בדקתי את הנושא והגעתי למסקנה שהפרסומת הנ"ל אינה עולה בקנה אחד עם הכללים המחייבים את רשות השידור.
מנכ"ל הרשות הורה על הפסקת שידורה של הפרסומת הנ"ל.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

העתק: משה גביש, יו"ר
מרדכי שקלאר, מנכ"ל
יוני בן מנחם, מנהל קול ישראל
עו"ד חנה מצקביץ', יועצת משפטית

סוף הסיפור, לעת עתה.
תודה לכל מי ששלח תלונה

הפזורה הבדוואית ורשות השידור

סוכות במאחזים

איננו גנבים בלילה ואיננו לוקחים דבר מה שלא מגיע לנו, אנו באים לארצנו, ארץ אבתינו שזוהי חובתנו ולא רק זכותנו לנחול אותה.
בני ישראל יצאו ממצרים ובדרכם לארץ ישבו בסוכות. והשנה בחג הסוכות נצא גם אנחנו לסוכות בדרך לארץ ישראל.

בפעם הקודמת כתבתי על השינוי שמתחולל לאט לאט, ועכשיו לכולם יש הזדמנות לקחת בה חלק. ביום ראשון הקרוב יח' תשרי צפוי לצאת מהלך ארצי של בניה בארץ ישראל, קבל עם ועדה, בגאון.
בהרחיבי ליד אלון מורה, בשבות עמי ליד קדומים, בקומי אורי ליד חשמונאים, בעיטם ליד אפרת ובמעלות חלחול בין חברון לגוש עציון.
מתוך קרוב למאה הרבנים שחתומים על הקריאה לבא להתיישבות הזאת אני אציין רק חלק - הרב דב ליאור, הרב אליקים, הרב לוינגר, הרב חנן פורת, הרב שלמה ריסקן, הרב יקי סביר, הרב אליעזר מלמד ועוד רבים, טובים וחשובים.

אז חלק יגידו אולי שזה בכלל לא העיקר עכשיו ושאנחנו צריכים להתיישב בלבבות ולא בגבעות. אבל מהרמב"ם דרך הגר"א ועד לרב קוק מדברים  גדולי הדורות על חשיבותה ומרכזיותה של ארץ ישראל בדור הגאולה. מדברים על כך שהגאולה הרוחנית של עם ישראל תתקדם רק בעקבות הגאולה הפיזית של ארץ ישראל ולא להפך. למען האמת עוד בגמרא מדברים על זה. כך שמי שחשוב לו ממצבו הרוחני של עם ישראל, שיבוא גם הוא לגבעות ביום ראשון הקרוב.

וחלק אולי יגידו שחבל כי כשככה מפרסמים אז בטח שהצבא יבוא תוך רגע להוריד אותנו. אבל ארץ ישראל שלנו בזכות, ולא נבוא אליה כמו גנבים בלילה. איננו רוצים 'לגנוב' גבעה ועוד אחת, אלא להתיישב בארצנו כבעלי בית. אז נכון, אולי סופו של דבר שיורידו אתנו אחרי יום, ואפילו יחטיפו לנו מכות בדרך. אבל לנו יש סבלנות, אנחנו מוכנים לבנות מהלך, וגם אם ככה נצטרך 20 עליות במקום אחת בסופו של מהלך יכירו בזכותנו על הארץ, ונוכל להמשיך וליישב אותה בגאון בכל מקום. כשבאים כמו גנבים, עולים בהסתר ומשתמשים בכל מיני קומבינות אנו כמודים שאנחנו לוקחים משהו שלא מגיע לנו. איננו גנבים בלילה ואיננו לוקחים דבר מה שלא מגיע לנו, אנו באים לארצנו, ארץ אבתינו שזוהי חובתנו ולא רק זכותנו לנחול אותה.

יהיו גם מי שיגידו מה עם חומש ולמה לא נלך כולנו לשם? איננו פוסלים את חומש, להפך זהו מהלך טוב ומבורך, אבל ככל שרבים הכוחות הפועלים בשטח כך רבה גם העשייה. חשוב בהחלט להגיע גם לשם נפגש אח"כ גם שם. נוסף לכך אנחנו הולכים למשהו גדול יותר. אנחנו לא רוצים לחזור רק למקומות שגירשו אתנו מהם, אנחנו רוצים את ארץ ישראל השלמה.

אז להתראות לכולם ביום ראשון בגבעות.